אני אדם רציונלי. כל החיים מתנהלת בסביבה חילונית נאורה. מאמינה בכוח הבחירה האישית. אני מנהלת את חיי בלי להישען על כוח חיצוני כי אין כוח חיצוני. אני מחליטה תמיד לפי חישוב הגיוני. בודקת מהן האפשרויות ובוחרת מה הכי נכון לי.
בזמן האחרון כשהגעתי לגיל המתקדם,פרשתי מהעבודה. עכשיו כשאני מסתכלת אחורה על החיים, אני רואה שיש הרבה אשלייה בתפיסת החיים שלי. הכוחות שמניעים את חיי הם לא בשליטתי ולא רציונליים.
עין הרע. "בלי עין הרע". משפט שאני אומרת לפעמים. מה זה אומר? יש מישהו שיכול להסתכל עלי בעין רעה ולגרום לי רע? להסתובב בעולם ולחשוב שיש רוע שצריך להזהר ולהשמר מאנשים שרוצים להזיק לי ואני צריכה לשמור מרחק.
ההבנה שהייחסים שלי עם אנשים בכלל. עם העולם. עם הזולת. מושפעים מאוד מ"דעות קדומות" שגדלתי לתוכן. וגם אם לא נעים לי להודות, הם ניווטו הרבה מאוד מההתנהלות שלי כמו שלמדתי אצל מיכאל לייטמן.
כשמישהו אמר לי משהו טוב אמא שלי החזיקה אצבעות מאחורי הגב, לבטל את עין הרע. אם אומרים משהו טוב זה כנראה הסתרה של הרע. איזה רעיון נורא!
הלב סגור. כל מערכת יחסים עם חברים, עם משפחה, עם שותפים לעבודה, עם שכנים…כל מערכת יחסים שומרת על עצמי. לא להיפתח מדי.לא להתמסר. שלא אפגע. עדיף להחזיק את השליטה ברגש שלא נגיע לעין הרע.
הזוי! אף פעם לא הבנתי איך הכוח הזה עוצר אותי. כמה מחשבה כל כך לא הגיונית. כל כך מטופשת. קבעה לי כל כך הרבה.
כן. יש מצבים רעים וקשים בחיים. כמו כולם קיבלתי את החלק שלי. הנחת עבודה – יש מצבים טובים ויש מצבים קשים. הרע והקשה לא מגיע בגלל שמישהו עשה לי עין הרע. אז למה זה בא? איזה כוח מביא אותם? הרי אם זה תלוי בי, אם אני באמת מנהלת את חיי לעולם לא הייתי בוחרת לסבול. להיות ברע. אז אם זה לא אני ולא אנשים שרוצים לפגוע בי, מי זה או מה זה שעושה לי רע ולמה?
אז נשארנו עם האפשרות שיש כוח עליון. אלוהים. רעיון שמאוד קשה לי לקבל. הוא מנוגד לכל מה שהאמנתי או הבנתי כל חיי. יש לי התנגדות רגשית להגיד לעצמי שיש אלוהים.
אבל אם אני בוחרת להסתכל באמת רציונלית על החיים אי אפשר לברוח מהמסקנה שיש מי שמנהל את מצבי חיינו ואת ההתנהגות שלנו גם כשהשכל אומר אחרת. צריך הרבה אומץ להכיר במוגבלות שלי. לחפש את הדרך להכיר ולהבין את הכוח האמיתי המניע את העולם ואותי
ובינתיים כל מה שנשאר זה לבקש עין טובה. לפתוח את הלב וביחד לחפש את השביל המוביל לחיים טובים לכולם.